ShookRun.com

With Knowledge comes Opportunity
With Opportunity comes Success

Technical Analysis Portal Financial Analysis Value Investing Behavioral Finance Portal
>Home Page >Value Investing >Investment Gurus
הגורואים של שוק ההון

Arnold Van Den Berg Bruce Berkowitz Bill Miller Bill Nygren Brian Rogers Warren Buffett David Dreman Edward Owens James Gipson John Keeley Martin Whitman Mason Hawkins Ronald Muhlenkamp Robert Olstein Richard Aster Robert Rodriguez Ron Baron Wallace Weitz William Ruane

דף זה איננו מיועד לכולם.

הוא לא מיועד לשחקני שוק המאמינים כי ביכולתם להכות את השוק שנה אחר שנה אחר שנה ועוד שנה. הוא לא מיועד למשקיעים שחושבים שהם יודעים כיצד לבחור מניות או כיצד לתזמן שוק. הוא איננו מיועד לאנשים שפרק הזמן הממוצע בו הם מחזיקים במניה נאמד במספר ימים, או שבועות, או חודשים. הדף איננו מיועד למשקיעים שמחפשים את ההתלהבות או את ההתרגשות במשחק הספקולטיבי המהיר. הוא לא מיועד לאנשים שעוקבים אחר כל תנועה של מספר אחוזים בשוק או ממהרים לחסל פוזיציות עקב חשש מהפסד, או נכנסים לפניקה לאחר קריאת כותרת מפחידה. כל האנשים הללו, בין אם צודקים ביכולות שלהם או טועים, לא ימצאו בדף זה עניין.

אז למי בדיוק דף זה יועד? למשקיעים אמיתיים. לאלה שמעוניינים לקנות חלק מהעסק הרלבנטי ולא מתייחסים לאחזקות שלהם כ"נייר" או כשורה בחשבון הבנק. לאלה שמכירים בכך שרובם המוחלט של סוחרי השוק, מתזמני השוק והספקולנטים, מפסידים כסף לאורך הזמן. לאלה שמכירים ביכולתם המועטת לבחור מניות באופן עצמאי ולהצליח בהשקעות. הדף מיועד למשקיעים סבלניים מאוד, בעלי אורך-רוח וטווח השקעה ארוך. הוא מיועד לאנשים שמסוגלים לספוג הפסד במשך שנה או שנתיים כי הם יודעים שבטווח הארוך הרווחים יבואו אם החברות בהן הם משקיעים רווחיות וטובות. לאלו שרוצים לחסוך את כספם באפיקים סולידיים לשנים שעוד יבואו. הדף מיועד למשקיעים צנועים שרוצים לחשוף טפח מהידע של המשקיעים הטובים ביותר בעולם כיום ואולי אפילו להיעזר באותם גאוני השקעות כדי להעצים את ההון האישי, עם תשואות גבוהות מהממוצע. לאלו שיודעים שאפשר להתעשר בשוק ההון, אבל רק במחשבה מתוכננת לטווח ארוך מאוד ולאט לאט. לאלו שלא מחפשים "לעשות מכה".

בדף זה תמצאו מידע פומבי על מנהלי הקרנות וחברות ההשקעה הטובים ביותר בעולם. כל אחד ואחד מהם מציג קבלות "שחור על גבי עיתון". לא תמצאו כאן פירוט תשואות של "ששת החודשים האחרונים", וגם לא של "השנתיים האחרונות". לא תמצאו כאן משחקים של מנהלי קרנות עם פרקי זמן שונים כדי להציג תשואות גבוהות בצורה מלאכותית ומטעה. כאן תמצאו אנשים שמנהלים את הקרנות המוצלחות ביותר בפרקי זמן ארוכים מאוד. פרקי זמן שנפרסים על פני עשור וגם שני עשורים ויותר. כאשר פרקי הזמן הנמדדים מתארכים להם, לא ניתן לשחק עם שנה אחת או שנתיים של הצלחה. הצלחה תשואתית בטווחים אלה מעידה, יותר מכל, על איכויות הניהול.

זה הסיפור שתמצאו בדף זה. סיפור על מנהלים שמצליחים להכות את המדדים המובילים שנה אחר שנה אחר שנה, במשך עשור ועוד עשור ועוד עשור. מנהלים שמצליחים להשיג תוצאות נפלאות במשך פרק זמן ארוך מאוד, פרק זמן שמאפשר לכל משקיע ומשקיעה לחסוך באיטיות ולהכין את עצמם ומשפחתם ליום פקודה - קוראים לזה להתעשר בסבלנות וכן, כל אחד ואחת יכולים לעשות זאת. נדרשת רק משמעת גבוהה וסבלנות רבה.

תוכלו להציץ כאן על רעיונות, עמדות ודיונים מפורטים של כל מנהל ומנהל, במסגרת הדו"חות הרבעוניים והשנתיים של כל קרן וקרן, כמו גם לעקוב אחר תיק ההשקעות בכל קרן. מה נקנה ומה נמכר ולמה. הדו"חות הרבעוניים והשנתיים, שכל קרן מחוייבת לפרסם עפ"י חוק, מלווים בדר"כ במכתב מאת המנהל למחזיקי הקרן. מכתבים אלו זמינים לקהל הרחב ומפורסמים פומבית ברשת. מכתבי המנהלים מלאים בתוכן עשיר, לרבות פרשנות על מצב השוק, פילוסופיית ההשקעה, דיווחים על בחירת מניות והסברים מדוע נבחרו, דיעות על העתיד ועוד. המכתבים נותנים למשקיעים אפשרות לעקוב אחר מעשיי המנהלים ובוחרי המניות הטובים בעולם ולקבל רעיונות להשקעה. בנפרד לקישור לכל דו"ח שהוצב ברשימה שלהלן, תוכלו לעשות שימוש באתר morningstar.com (המתמחה בקרנות נאמנות), כדי לברר אלו מנהלים כותבים את המכתבים הטובים והנחשבים ביותר.

אתם תגלו שחלק מהקרנות סגורות למשקיעים חדשים (*). מנהליהן לא מוכנים לקבל כסף חדש. לעיתים הן נפתחות שוב ולעיתים נשארות סגורות לשנים רבות. בנוסף, רובן המוחלט של הקרנות פתוחות אך רק לאזרחים ותושבים אמריקאים. בין אם הקרן סגורה ובין אם לאו, תמיד קיימת האופציה לעקוב ולקנות אחזקות מסויימות של הקרן הרבלנטית - המידע גלוי ופומבי כפי שתוכלו לראות בעצמכם בקישורים שהוצבו בדף זה. מרבית רעיונות ההשקעה האישיים שלי נשאבים ממקורות אלו (וממעקב אחרי מספר מנהלי קרנות גידור נוספים, שאינם מפורטים בדף זה אך מחזיקים בפילוסופיה דומה). יותר מכל, הגורואים משמשים עבורי "מסננת איכותית" (qualitative filter). בכל אופן, אם ברצונכם לברר מידע הקשור לקניית קרן רלבנטית (השקעה מינימלית, היכן ניתן לקנות את הקרן ועוד), תוכלו למצוא אותו באתר monrningstar.com. הקישו את סימבול הקרן ובתפריט מצד שמאל הקישו על הקישור Purchase Info (קניית קרן מתאפשרת בדר"כ דרך חשבון באחד מהברוקרים המקוונים האמריקאים). בנוסף, תוכלו למצוא באתר הנ"ל מידע על העמלות בכל קרן וקרן ועוד פרטים חשובים. במידה ומונח כלשהו הקשור לעמלות השונות בעולם קרנות הנאמנות אינו מובן לכם, רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC) קיבצה הסבר קצר על כל מונח ומונח (no load, front-end load, back-end sales load, redemption fee, 12b-1 fees ועוד מונחים "עלומים").

מילה או שתיים לגבי תשואות. חשוב לזכור שככל שפרק הזמן הנמדד מתארך, ממוצע התשואות יירד בדר"כ. ואולם, לאורך הזמן, תשואות ממוצעות אלה יגדילו את ההון האישי בצורה אקספוננציאלית. דוגמא שתובא בהמשך עשויה להמחיש את הנקודה הזו: תשואה שנתית ממוצעת של כ-15% תביא אדם שהשקיע סך של 10,000 דולר לעמדת מיליונר (בדולרים) לאחר כ-2-3 עשורים. אף שפרק זמן זה ארוך מספיק כדי שרבים מהמשקיעים יתעלמו ממנו, הוא איננו אופק רחוק כל כך. תלמיד תיכון, חייל סדיר או סטודנט, שישקיעו בחוכמה הון פעוט עשויים להשיג עושר רב בגיל 40. הורים לילדים קטנים שיחסכו בחוכמה לילדיהם עשויים לגרום לחיים נוחים מאוד כאשר ילדיהם יתבגרו. אדם בגיל 40 יכול להבטיח כי יזדקן בנוחות בגיל הפנסיה, אם ידע היכן להשקיע את כספו. דוגמאות אלה נועדו לעורר ולהדגיש כי תכנון ארוך טווח הוא לא רק כדאי, אלא הכרחי.

על-מנת להדגיש את הערך המוסף בהשקעה נבונה לטווח ארוך ועד כמה שינויי תשואה זעירים משפיעים באופן משמעותי מאוד על התשואות, להלן טבלה לדוגמא (נלקחה מדיווח של שותפות השקעות קטנה בשנת 1964), המציגה את התשואה (נטו ללא הקרן) מהשקעה ראשונית בת $100,000. שם השותפות היה BPL וכבר לאחר 5 שנים מיום היווסדה ניתן היה לחזות ביכולתו המדהימה של מנהלה שהציג תשואות ממוצעות בנות מעל ל-20% מדי שנה. שם המנהל היה וורן באפט.

16%
12%
8%
4%
-
341,143
210,584
115,892
48,024
10 שנים
1,846,075
864,627
366,094
119,111
20 שנים
8,484,987
2,895,970
906,260
224,337
30 שנים

אגב, תכנון ארוך טווח כזה מאפשר לא רק קניה של קרן מסויימת בבת-אחת. משקיע נבון יישם את המלצתו של ג'ון ראסקוב ויתמיד להשקיע סכום קבוע מדי תקופה קבועה (Dollar-Cost-Averaging) וגם יפעל בהתאם למודלים ידועים ופשוטים של ניתוח והשקעה לטווח ארוך. חלק גדול מהקרנות מאפשרות אופציה של השקעה אוטומטית של סכום קבוע מדי חודש או תקופה אחרת (לדוגמא, הקרנות של טי. רואו פרייס מאפשרות אופציה כזו עם השקעה מינימלית של החל מ-50$ לחודש). כדי להמחיש את היתרון המשמעותי בהשקעה של סכום קבוע מדי תקופה, חברת המחקר המובילה Ibbotson Associates מצאה שהשקעה של $12,000 באינדקס ה-S&P בתחילת חודש ספטמבר 1929 (השיא טרם המפולת הגדולה) היתה שווה לאחר 10 שנים רק $7,223. ואולם אם משקיע היה מתחיל להשקיע באותו חודש סכום קבוע של $100 ומתמיד בכך חודש בחודשו, לאחר אותן 10 שנים היה משיג $15,571. זהו כוחן של התמדה ומשמעת חזקה - גם אל מול פניו של "השפל הגדול" והמפולת הגדולה מכולן!

הצצה למודלים אלה (כמו גם לאותה המלצה של ראסקוב) תוכלו לקבל בסקירה קודמת שהועלתה לאתר, אבל בהקשר הזה איש בשם בנג'מין גראהם וספרו המשקיע האינטליגנטי צריך להישמע לכם מוכר וידוע. אם לא כך הוא, יש לכם משימה נוספת והיא ללמוד על האיש, פועלו וספריו. תוכלו להתחיל מקישור זה, להמשיך בקישור זה, או להקליד את שמו בכל מנוע חיפוש שהוא ולהתחיל ללמוד.

את אותו בנג'מין גראהם, תמצאו מוזכר תדיר על-ידי כל אחד ואחד מהמנהלים שפרטיהם להלן. רובם ככולם רואים עצמם תלמידים נאמנים של שיטתו ומיישמים אותה באדיקות. המודלים של האיש הוכיחו את עצמם פעם אחר פעם אחר פעם. רוב רובם של מנהלי הקרנות המוצלחות ביותר בהיסטוריה יישמו ופעלו עפ"י תורת השקעת הערך - value investing - של גראהם.

בכל מקרה, בין בשוק יורד ובין בשוק עולה, בין אם תפסידו שנה אחת או יותר, בדבר אחד אפשר להיות בטוחים - האנשים שלהלן הינם הדובדבן שעל הקצפת שעל העוגה, המשקיעים הטובים ביותר והפיקחים ביותר ובוחרי המניות הטובים ביותר בעולם. הגורואים של שוק ההון.

בהקשר הזה חשוב גם להדגיש כמה מהדעות הנוכחיות (2005) המשותפות לגורואים הללו, כפי שאלה נחזות במכתבים האחרונים שלהם. נושא משותף לכולם הוא הקושי למצוא כיום מציאות בשוק. חלק מהם אפילו מחזיק ביתרות מזומן גדולות יחסית. יתרות מזומן גדולות נחשבות, בדר"כ, מזיקות, מכמה סיבות (העיקרית בינהן היא התשואה הנמוכה על נכסי מזומן). אולם כל המנהלים הללו לא ישקיעו את המזומנים שברשותם, אלא אם כן ימצאו מועמדות ראויות להשקעה. הם אינם מוכנים לסטות מהפילוסופיה הערכית שלהם, המחייבת קנייה בדיסקאונט עמוק, רק בגלל שהם מחזיקים ביתרות מזומן גדולות. המודלים הערכיים שלהם הוכיחו את עצמם בטווח הארוך. כאשר מדובר במנהלים מוצלחים אלו אם כן, יתרות המזומן מלמדות על משמעת גבוהה והיצמדות אדוקה למודלים הערכיים - בעלי השלכות חיוביות. כמו-כן חשוב להבדיל - המנהלים אינם חושבים בהכרח שהשוק יקר. כל מה שהם קובעים הוא שקשה מאוד למצוא בו מציאות. ניהול סיכונים אליבא דבנג'מין גראהם מבוסס על קנייה בדיסקאונט עמוק. המנהלים אינם מוכנים לוותר על כך. כפי שצוטט לאחרונה (2005) ג'יימס גיפסון (מנהל קרן קליפר): "יש לי יותר מזומנים מאשר רעיונות השקעה. בעתיד, אני משוכנע שיגיע הזמן בו יהיו לי יותר רעיונות השקעה מאשר מזומנים. עד שתגיע עת זו, אנחנו לא צריכים לחשוש להחזיק מזומנים".

הנה הרשימה... (בסדר אקראי)

(כל התשואות מחושבות עד לחודש ספטמבר 2005, מועד כתיבת הדף הנוכחי, אלא אם כן צויין אחרת)

ארנולד ואן דן ברג (Arnold Van Den Berg)

החל משנת 1974 (שנת יסודה של חברתו - Century Management) היכה ואן דן ברג את כל המדדים. לאורך 30 השנים האחרונות הוא השיג תשואה שנתית ממוצעת בת 21.42%.

ארני הינו משקיע ערך ורואה עצמו תלמידו של בנג'מין גראהם. המושג "השקעת ערך" (Value investing) מגלם את פילוסופיית ההשקעה של בנג'מין גראהם (Benjamin Graham), הנחשב בעיני רבים כאבי הניתוח של חברות בשוק ההון. גראהם היה פרופסור כלכלה נחשב כמו גם מנהל השקעות מוצלח. האסטרטגיות שלו קראו לקניית מניות שנסחרות במחיר נמוך לעומת רווחים, דיבידנדים, ערך ספרי, ערך נכסי ואומדנים נוספים של ערך פנדמנטלי. מחקרים אמפיריים על האסטרטגיות הערכיות מצאו שאלו מאפשרות להשיג תשואות עודפות מכיוון שהן מנצלות את הטעויות והחולשות של מרבית המשקיעים הגורמים לירידת מחיר זמנית ומאפשרות קניית חברה טובה בדיסקאונט. מידע נוסף לגבי בנג'מין גראהם הועלה באתר (תוכלו למצוא חומר רב נוסף ברשת).

ברוס ברקוביץ (Bruce Berkowitz)

ברקוביץ ייסד ומנהל את חברת ההשקעות Fairholme (הוא ניהל את חברת סמית' בארני בין השנים 1993-1997). מאז יסודה של קרן הנאמנות בניהולו, בשנת 1999, הקרן השיגה תשואה שנתית ממוצעת בת 18.5%. ההחלטה שלא להשתתף בבועת ההיי-טק בסוף שנות ה-90 אמנם גרמה לעזיבת משקיעים רבים את הקרן, אך כמו שקורה תמיד, משקיעים סבלניים יודעים שבטווח הארוך תמיד כדאי להיות קונסרבטיביים - בשנת 2000, כאשר השוק קרס, הקרן של ברקוביץ השיגה תשואה בת 46.5%.

ברקוביץ מרכז את השקעותיו במספר מועט של חברות. האחזקה הגדולה ביותר בקרן היא בברקשייר האת'ווי - תאגיד ההשקעות של וורן באפט. כמו באפט, הוא מתמקד בחברות ביטוח. כמו באפט, הוא עוקב אחר המודלים הערכיים של בנג'מין גראהם ומתמקד באופק השקעה ארוך (לפחות 3 שנים), באיכות ההנהלה ובמניות הנסחרות בדיסקאונט. בהתאם למודלים של גראהם, ברקוביץ דורש תזרים מזומנים גבוה מהחברות בתיק שלו. מרשימה במיוחד היא העובדה שלמרות מספר החברות המועט בתיק ההשקעות, הקרן נחשבת כאחת מהקרנות בעלות התנודתיות היציבה ביותר כיום. העמלות בקרן נחשבות נמוכות ביחס לממוצע (אחוז אחד לעומת ממוצע של אחוז וחצי).

ביל מילר (Bill Miller)

מילר מנהל את קרן הנאמנות הערכית של לג מייסון. זו הקרן היחידה שהיכתה את מדד ה-S&P500 במשך 14 שנים רצופות והשיגה, מאז הקמת הקרן בשנת 1982, תשואה שנתית ממוצעת בת 16.5%. השקעה של 10,000$ בשנת 1982 היתה טופחת לסך של כ-350,000$ כיום.

האם העובדה המדהימה, שבמשך 14 השנים הרצופות מילר מכה את השוק, היא רק מזל סטטיסטי? תיאוריית השוק היעיל גורסת שאכן זהו המקרה, אך כפי שטען וורן באפט לפני 15 שנה, בהתייחסו למצדדים בתיאוריה הנ"ל מתוך האקדמיה: "בראותם שהשוק יעיל ברוב המקרים, הם הניחו, בצורה שגויה, שהשוק יעיל בכל המקרים. ההבדל בין שתי הנחות אלו הוא כהבדל יום מלילה". מילר מאמין באופק השקעה ממוצע בן 5 שנים ולא נותן לתנודתיות קצרת-הטווח להשפיע על החלטותיו. הוא נחשב למומחה מספר אחד בתמחור חברות בעלות נכסים לא מוחשיים (ולכן חורג מגדר המודלים של גראהם ודוד). אמנם בשם הקרן מופיעה המילה "ערך" המרמזת על אסטרטגיות ערכיות, אך מילר משקיע גם במניות צמיחה כמו גוגל, יאהו, איביי, אמזון וסיסקו. התשואה הגבוהה מרשימה במיוחד לאור התנודתיות היציבה המושגת מתיק מפוזר בצורה הולמת. האם הרצף של מילר ימשיך לעד? לא בטוח. הצלחות העבר אינן מתכון להצלחות העתיד. אבל דבר אחד בטוח - לא ניתן לקחת מביל מילר את איכויותיו כבוחר מניות מדהים.

ביל נייגרן (Bill Nygren)

"ספורטאים מתוסכלים נוטים להפוך למשקיעים מצליחים" קובע ביל נייגרן. חובב בייסבול פנאטי בשנות התיכון, הוא לא הצליח במיוחד כשחקן, אבל הפך להיות אחד ממנהלי הקרנות המצליחים ביותר בעולם. נייגרן מנהל את קרן אוקמארק (Oakmark). מאז יסודה של קרן אוקמארק בשנת 1991, היא השיגה תשואה שנתית ממוצעת בת 15.58%. קרן אוקמארק סלקט, המתמקדת בתיק של 15-20 חברות נבחרות, השיגה מאז יסודה בשנת 1996, תשואה שנתית ממוצעת בת 18.78%.

אהבת הנעורים שלו - הבייסבול - קירבה אותו לחקר הביצועים הסטטיסטי ולמקצוע המתימטיקה. תוצאות משחקי הבייסבול פורסמו בצמוד לציטוטי המניות בעיתון המקומי. עובדה זו גרמה לו להשאיל מהספריה המקומית כ-30 ספרים על השקעות. נייגרן הינו משקיע ערך הרואה עצמו כתלמידם של וורן באפט, בנג'מין גראהם וג'ון טמפלטון. הוא מחפש חברות מבוססות הנסחרות בדיסקאונט, בעלות הנהלה איכותית עם אחזקה משמעותית במניות החברה - הוא רוצה לראות שהאינטרסים של המנהלים לא יעמדו בסתירה לאינטרסים של המשקיעים. פילוסופיית ההשקעה שלו מבוססת על ההנחה שלאורך הזמן, מחיר המניה יתלכד עם ערכה הפנימי של החברה ושאחזקה משמעותית של ההנהלה במניות החברה תגרור זהות אינטרסים. אופק ההשקעה המינימלי הוא בן 5 שנים. נייגרן נחשב לאחד מהמנהלים הפיקחים ביותר כיום ובעל כושר ניתוח חריג.

בריאן רוג'רס (Brian Rogers)

רוג'רס מנהל את קרן הנאמנות T. Rowe Price Equity Income משנת 1985. התשואה השנתית הממוצעת שלו הינה 13.13% מאז יסודה של הקרן ובשלוש השנים האחרונות השיגה תשואה של 17.48%.

רוג'רס, במסגרת חברת טי. רואו פרייס שנוסדה לפני 70 שנה, מתמקד בעיקר בחברות מבוססות המחלקות דיבידנדים מעל הממוצע הנהוג בשוק. האופי הקונסרבטיבי של הקרן מתאים במיוחד למשקיעים בעלי אופק השקעה ארוך המתרחקים מתנודתיות גבוהה ואינם חוששים מהפסדים בטווח הקצר. עיקר יחודה הוא ההצלחה היחסית בזמנים בהם השוק יורד. רוג'רס, שסיים את לימודי הכלכלה באוניברסיטת הווארד בשנת 1982, משגיח על השוק ממשרדו עמוס ספרי מימון וכלכלה ומפתח משם אסטרטגיות הגנתיות והתקפיות להשקעה. הקרן הנוכחית הינה הגדולה ביותר בחברה ופועלת על-פי מודלים ערכיים, הווי אומר חיפוש שפלים זמניים - מציאות - במניות של חברות טובות. רוג'רס מחפש את אותן החברות מהן המשקיעים חוששים. ענני חדשות רעות תמיד יצרו הזדמנויות טובות למשקיעים המסוגלים לנתח את הסיפור הפיננסי שמסתתר מאחורי הכותרות. חלק ממניות הקרן מוחזקות כבר קרוב לעשרים שנה, אך קיימות גם אחרות שהקרן מכרה לאחר מספר חודשי אחזקה בלבד. מכל מקום, הקרן מתאימה למשקיעים סבלניים בעלי אופק השקעה ארוך (3-5 שנים לפחות), המחפשים הכנסה קבועה מדיבידנדים.

דייויד דרמן (David Dreman)

דרמן ייסד והינו המנהל של חברת Dreman Value Management. קרן המניות הקטנות שלו הצליחה להשיג תשואה שנתית ממוצעת בת 16.6% בעשור האחרון. בשנת מפץ בועת ההיי-טק (2000), השיגה הקרן הדפנסיבית הזו תשואה של 40%. בשתי שנות השור האחרונות (2003 ו-2004), הקרן השיגה תשואה של 50% ו-25% בהתאמה.

דרמן כותב מזה 22 שנים טור נחשב במגזין פורבס וספרו המצליח Contrarian Investment Strategies: The Next Generation יצא לאור בשנת 1998. פילוסופיית ההשקעה שלו מתמקדת בחיפוש מכפילים נמוכים, חברות הנסחרות בדיסקאונט אך מציגות נתונים פיננסים חזקים וחברות המחלקות דיבידנדים ומרוויחות באופן רצוף. דרמן נמנע באופן מוחלט ממניות ספקולטיביות וממניות "חמות" הנסחרות במכפילים גבוהים. הוא אומר שאמנם מניות שנהנות ממומנטום חזק עשויות להמשיך לעלות ולספק רווחים למחזיקים בהן, אבל ההיסטוריה מלמדת שמניות אלו גם נופלות בצורה פתאומית ומהירה, באופן שלא נותן למחזיקים בהן שהות לצאת. בבחינה ארוכת-טווח, המשחק הזה מסוכן ותמיד יגרור הפסדים. כאשר בודקים את ההסתברות לתשואות חיוביות במשחק מסוכן שכזה, אלו תמיד נמוכות מאוד. בהקשר הזה, דרמן נוהג לצטט את הפתגם הידוע של וורן באפט: "אנשים משלמים מחיר יקר על קונצנזוס עולז". רוב המשקיעים נגררים להשקעות ספקולטיביות קצרות-טווח, למרות שהאסטרטגיות מהן ניתן להרוויח כסף ידועות לכל. העניין הוא שההמון נגרר להתרגשות, לקצב המהיר הקיים בהשקעות ספקולטיביות ולקונצנזוס השולט, זאת למרות שברור שמרכיבים אלו בדיוק גורמים להפסדים. לרובם המוחלט של המשקיעים קשה מאוד לשהות "מחוץ למחנה", קשה מאוד להתעלם מדעת הרוב וקשה מאוד להיצמד לאחזקה שכולם כולם חושבים כשגויה.

שם הקרן: Dreman Contrarian Small Cap Value

סימבול: DRSVX

פירוט אחזקות

קישור לדו"חות רבעוניים / שנתיים

* פתוחה למשקיעים זרים

אדוארד אואנס (Edward Owens)

אואנס מנהל את קרן Vanguard Health Care מאז שנת 1984. מאז יסודה של הקרן, היא השיגה תשואה שנתית ממוצעת בת 19.68%.

הקרן מתמקדת בחברות רפואה. הצצה לתיק ההשקעות של הקרן תגלה מניות של חברות תרופות, ספקיות שירותים רפואיים, מפעילות בתי-חולים, חברות ביוטכנולוגיה וכדומה. בניגוד לקרנות הסקטוריאליות המאופיינות בתנודתיות גבוהה יחסית, הקרן של אואנס מפגינה בכל שנות קיומה תנודתיות יציבה, כפי שנחזה בתשואות הממוצעות הרב-שנתיות הגבוהות. משקיעים רבים מכירים את הקושי הרב בהשקעה בחברות תרופות וביוטכנולוגיה - הסיכון לקריסת המניה הוא עצום ונובע בעיקר מחוסר ההבנה של המשקיע בתחום מסובך מאוד. לפיכך, משקיע סביר שמעוניין להשקיע בסקטור הנ"ל ובאותה עת להפחית את הסיכון להפסד צורב, עשוי למצוא עניין בקרן מוצלחת זו המנוהלת בידי מומחים עם קבלות. אואנס יבחר את המניות בעלות הסיכויים הגדולים ביותר לתשואות יפות בטווח הארוך ויתמקד בעיקר בחברות רפואה גדולות ומבוססות. כפי שאמר בראיון לוול סטריט ג'ורנל, הוא תמיד מנסה לחשוב על טווח-זמן ארוך יותר מזה של המשקיע הממוצע (בממוצע הוא מחזיק כל מניה במשך מעל ל-7 שנים). התשואות הגבוהות שהקרן השיגה לאורך השנים, מהוות הוכחה לאיכות הניהול שלו. עמלת ניהול הקרן היא מהנמוכות שיש - כשליש אחוז (לעומת הממוצע - אחוז וחצי).

שם הקרן: Vanguard Health Care

סימבול: VGHCX

פירוט אחזקות

קישור לדו"חות רבעוניים / שנתיים

* סגורה למשקיעים חדשים

ג'ון קילי (John Keeley)

קילי מכהן כנשיא ומנהל חברת Keeley Asset Management. מאז יסודה של הקרן למניות קטנות בשנת 1993, היא השיגה תשואה שנתית ממוצעת בת 16.06%.

קילי מחפש ערך במניות קטנות (בעלות ערך שוק נמוך ממיליארד וחצי דולר) שנמצאות בשלבים של שינויים מבניים משמעותיים, כגון חברות היוצאות מפשיטת-רגל או מבעיות פיננסיות אחרות, ובזיהוי ספין-אופים רווחיים (Spinoffs) אבל נמנע לחלוטין ממניות היי-טק. מעל לכל, הקרן מדגישה את מדיניותה להשקעה "ערכית", הווי אומר חברות עם תזרים מזומנים חיובי, מכפיל נמוך והנהלה נמרצת ואיכותית, המושכות תשומת-לב נמוכה משחקני השוק. אופק ההשקעה המינימלי הוא בן 4 שנים, ועובדה זו נובעת מפרק הזמן הארוך יחסית הדרוש להכרה בערך של החברות העוברות שינויים מבניים משמעותיים.

שם הקרן: Keeley Small Cap Value

סימבול: KSCVX

פירוט אחזקות

מרטין ווית'מן (Martin Whitman)

ווית'מן, הידוע בלשונו ה"דוגרית" החריפה כמו גם בנכונות להודות בטעויות, מנהל את קרן Third Avenue Value עם מעל ל-50 שנות ניסיון בוול-סטריט. מאז יסודה בשנת 1990, הקרן השיגה תשואה שנתית ממוצעת בת 17% ובמהלך השנים 2003-2005 השיגה הקרן תשואה שנתית ממוצעת של 24%. בשנת 1995, ייעד ווית'מן (בשנות ה-80 לחייו נכון לשנת 2005) את קרטיס ג'נסן (Curtis Jensen) ליורשו. ג'נסן (בשנות הארבעים לחייו נכון לשנת 2005) היה תלמידו של ווית'מן באוניברסיטת ייל ובעשור האחרון עזר להשיג תשואות נאות ביותר. עתיד קרן זו נראה מובטח תחת ידיו הנאמנות של ג'נסן.

ווית'מן, שהוציא לאור את הספר המוצלח Value Investing: A Balanced Approach, ייסד את מנטרת ההשקעות הערכית "בטוח וזול" (Safe and Cheap). הוא מחפש ארבעה מרכיבים בכל השקעה: מאזן חזק, הנהלה איכותית, דיווח כנה ומניות שנסחרות בדיסקאונט של 50% מול ערכן הכלכלי. מרכיב הבטחון מגולם במאזן המורכב מנכסים איכותיים, חוב נמוך (לרבות חוב עקיף כגון שכירות וחכירה או סיכוני ליטיגציה) ובמזומנים. לדידו, ניתוח המאזן חשוב יותר מדו"ח הרווח וההפסד. זוהי גישה ערכית טיפוסית, המעדיפה את ההווה הוודאי (מאזן) על העתיד המעורפל (הגידול ברווחיות). ווית'מן פיתח מספר כללי-אצבע בכל הקשור לבירור מחיר ההשקעה הכדאי, ונחשב מומחה בשיערוכי נכסים מאזניים. בנקים וחברת שירותים פיננסים מוערכים על-פי השווי המאזני שלהם, כאשר בנקים קטנים מוערכים ב-80% משווים המאזני. ברוקרים וחברות ניהול נכסים מוערכות בהתאם לשווי המאזני המוחשי (TBV) שלהם בתוספת כ-2% משווי הנכסים המנוהלים (AUM). חברות ייצור ותעשייה מוערכות לא יותר מפי 10 על רווחי השיא שלהן (Ten times peak earnings) וחברות הייטק מוערכות במכפיל הון של 2 (Book Value), מכפיל רווחי שיא נמוך מ-10, מכפיל מכירות נמוך או שווה ל-2 ורמת מזומנים גבוהה מהערך המאזני של כלל חובות החברה.

מייסון הוקינס (Mason Hawkins)

הוקינס נחשב משקיע ערך. הוא מנהל קרנות הנאמנות Longleaf מאז שנת 1975. במהלך 15 השנים האחרונות, רשמו קרנות הנאמנות שבניהולו תשואה שנתית ממוצעת בת כ-15%. בשנת 1999, כאשר כל העולם היה תחת שגעון ההיי-טק, הקרן הרוויחה רק 2%, עובדה שגררה יציאה המונית מהקרן - כרגיל, ממש לפני שינוי חיובי חד - שנה לאחר מכן, כאשר הבועה התנפצה לרסיסים, הקרן השיגה מעל ל-21%. הממוצע הרב-שנתי הגבוה מוכיח שהשיטות של הוקינס עובדות בשורה התחתונה ולטווח-הארוך.

אליבא דהוקינס, עיקר העיקרים בהשקעה בשוק ההון הוא עסקים טובים, אנשים טובים ומחירים טובים. משלושת העיקרים, הערכת ההנהלה היא הדבר הקשה ביותר לביצוע, אבל משקיעים חייבים להשתדל להשקיע רק בחברות המנוהלות בידי אנשים אמינים, בעלי יכולת מוכחת שפניהם מוטות לכיוון בעלי-המניות. כדי להעריך את איכות ההנהלה, הוקינס שם לב לסבירות השכר של המנהלים (מעוניין בשכר, אופציות ובונוסים נמוכים מהממוצע) ולאחזקותיהם האישיות במניות החברה אותה הם מנהלים (מעוניין באחזקות אישיות משמעותיות, גבוהות מהממוצע), כמו גם לניסיונם, לאמינותם ולרמת תקשורת גבוהה וגלויה עם ציבור המשקיעים (האם החברה יוצאת מגדרה לפרסם חדשות "טובות" אבל מנסה להצניע את הבעיות?). המודלים הערכיים של בנג'מין גראהם זורמים להוקינס בדם. את הספר של גראהם קיבל מאביו עוד כאשר היה תלמיד בבית-הספר. הוא עושה שימוש בשיטות של גראהם לזיהוי ערך פנימי ולא מוכן לשלם על מניה יותר מ-60% מערכה. נתון מעניין נוסף הוא המגבלה החלה על כל עובדי הקרן, ללא יוצא מן הכלל - על מנת למנוע ניגודי אינטרסים, כל עובד בקרן מחוייב להשקעות אישיות בקרן בלבד, זאת בנוסף להתחייבותו להשקיע בקרן את כל הבונוסים שהוא מקבל מהקרן. הקרן מרוויחה-העובדים מרווחים, הקרן מפסידה-העובדים מפסדים, בדיוק כמו כל משקיע הכי קטן בקרן. המוטו של הקרן הוא "להרוויח עם המשקיעים, לא מהמשקיעים".

שם הקרן: Longleaf Partners
סימבול: LLPFX
פירוט אחזקות
קישור לדו"חות רבעוניים / שנתיים

שם הקרן: Longleaf Partners Small-Cap
סימבול: LLSCX
פירוט אחזקות
קישור לדו"חות רבעוניים / שנתיים

* סגורות למשקיעים חדשים

ריצ'ארד פזנה (Richard Pzena)

ריצ'ארד פזנה מנהל קרנות השקעות פרטיות מאז שנת 1996 ונכון לסוף שנת 2006 הצליח להניב תשואה שנתית ממוצעת בת 16% לערך (מול כ-9% ב-S&P500). סימבול הקרן שמופיע מצד ימין הינו קרן פומבית חדשה למדי בניהולו (לא מדובר בקרנות הפנימיות של פזנה).

פזנה הוא משקיע ערך קלאסי. איתרע מזלו והוא החל לנהל כספים בשיטה הערכית בדיוק בתקופה המטורפת ביותר - שנת 1996 ואילך. במשך 4 השנים הראשונות של הקרן בניהולו (עד פברואר 2000), הוא פיגר אחר המדד ב-60% (!). תקופה לא קלה לאף מנהל כספים, ובמיוחד למנהל כספים ערכי. לקוחות רבים עזבו אותו. במקרה אחד, כך הוא מספר, הגיע אליו לקוח וטען שסבתו מבינה בהשקעות יותר מפזנה - "למה אין לך את מניית סיסקו?" שאל אותו לקוח ועזב עם כספיו. הסיכוי להדבקת המדד נראה קלוש. ואז, תוך פחות מ-10 חודשים, המדדים קרסו והאחזקות של פזנה טסו כלפי מעלה. בסוף שנת 2000 הוא הצליח להדביק את הפער ולהכות את המדד, באופן מצטבר, ב-40%. מאז שנת 2000 ועד לכתיבת שורות אלו (יולי 2007) הוא מכה את המדד ברציפות.

שם הקרן: Value Fund

סימבול: JCVRX

פירוט אחזקות

קישור לדו"חות רבעוניים / שנתיים

ראיון מדצמבר 2006 עם פזנה

* סגורה למשקיעים חדשים

ריצ'ארד אסטר (Richard Aster Jr)

אסטר ייסד את חברת Aster Investment Management. קרן Meridian Growth שבניהולו השיגה תשואה שנתית ממוצעת בת כ-15% במהלך 20 השנים האחרונות.

הקרן מתמקדת בעיקר בחברות צמיחה קטנות ובינוניות - המפגינות צמיחה של 15% לפחות ברווחיות ונחשבות למובילות שוק בתחום הרלבנטי - תוך שימת-לב לשאלת המחיר שהקרן מוכנה לשלם עבור אחזקות כגון אלה. מחיר יקר מדי - ההשקעה תבוטל. אלסטר מתרחק מחברות עם בעיות. לטעמו, אין דבר כזה "רבעון בעייתי אחד". היכן שיש בעיה אחת, יצוצו אחרות. ואולם, לאחר תקופה ארוכה של בעיות (רבעונים כושלים), הוא מחפש את אלו שמציגות רבעון אחד של צמיחה פוזיטיבית. זהו פרטמר הסינון העיקרי שלו ומבין המועמדות שנמצאו מתאימות לפרמטרים אלו, הוא ממשיך בניתוח עומק ובונה פורטפוליו מתאים.

רוברט אולסטין (Robert Olstein)

אולסטין משמש כיו"ר ומנהל ההשקעות בקרן Olstein Financial Alert. הוא נחשב לאחד המומחים הטובים בעולם לניתוח דו"חות כספיים. בשנת 1971, יחד עם תורנטון אוגלוב (שהמודלים שפיתח מפורטים בשער הפיננסי באתר), הוא החל לשווק לגופים מוסדיים את "מכתב איכות הדו"חות" שהיווה מקור ראשוני ויחודי של מודלים לניתוח דו"חות כספיים והתריע על שינויים שליליים וחיוביים בחברות שונות. מאז הקמתה בשנת 1995, היכתה הקרן את המדדים והשיגה תשואה שנתית ממוצעת בת 15.84%.

אולסטין, שהחל דרכו כרואה-חשבון, בוחר מניות באמצעות ניתוח הסיפור העומד מאחורי המספרים בדו"חות. מניתוח הדו"חות, אולסטין אומד את חוזקה הפיננסי של החברה הרלבנטית ואת הסיכון הפוטנציאלי להפסדים. כדי לעמוד בפרמטרים שלו, חברה חייבת לייצר תזרים מזומנים עודף, חייבת להימנע מחשבונאות אגרסיבית, חייבת להציג מאזן חזק וחייבת להיסחר בדיסקאונט.

רוברט רודריגז (Robert Rodriguez)

"אם אתם רוצים לזכות במירוץ", יאמר לכם רודריגז חובב המכוניות (ובעל פורשה GT), "אתם חייבים לנהוג על הרכבים האיכותיים ביותר". הוא מיישם את המנטרה הזו גם בקרן שבניהולו - Fund FPA Capital - שמאז יסודה בשנת 1984, השיגה תשואה שנתית ממוצעת בת 17.76%.

רודריגז מתמקד בעיקר בחברות קטנות עד בינוניות. הוא בוחר מניות בהתבסס על קריטריונים פיננסיים: מאזן חזק, תזרים מזומנים חיובי, אסטרטגיה עסקית מובנית, הנהלה איכותית ועסק יחודי. החיפוש אחר ערך וסיכון נמוך נמצא בראש מעייניו - לאחרונה הוא סרק את כל 1,382 המניות הכלולות במדד הערך של ראסל. רק 95 מניות מתוכן ענו על הקריטריונים הבסיסיים (7 מהן היו כבר בתיק). בניתוח נוסף, חצי מ-88 המניות נדחו. לאחר שניתחו לעומק את הנותרות, נשארו רק 5. האנליסטים של הקרן פסלו 4 מהן. נותרה אחת שנקנתה. בניגוד למנהלי קרנות חזקים אחרים, רודריגז לא היסס להיכנס לחברות שירותי האנרגיה בראשית הגל בסקטור (הוא מאמין שהגל החיובי בסקטור יימשך עד 2020-2015) וגם לא לסקטור הטכנולוגי, אבל מקפיד לבחור את החברות המובילות בסקטורים אלה. הוא גם לא חושש להתמקד במספר מועט של חברות בהן הוא מאמין (דבר שתורם לרמת תנודתיות גבוהה יחסית בקרן). נכון לשנת 2005, רמת המזומנים בקרן הינה גבוהה ביחס לממוצע - הוא סבור שקשה מאוד למצוא מציאות בשוק הנוכחי.

שם הקרן: FPA Capital Fund

סימבול: FPPTX

פירוט אחזקות

קישור לדו"חות רבעוניים / שנתיים

* סגורה למשקיעים חדשים

רונלד מולנקאמפ (Ronald Muhlenkamp)

מולנקאמפ הינו המייסד והנשיא של חברת Muhlenkamp & Company ומנהל קרן נאמנות הנושאת את שמו. את החקלאי הזה ניתן לפגוש לבוש בג'ינס מלוכלך לאחר שחזר מהחווה שלו, או רכוב על אופנוע ההארלי שלו. הדו"חות הרבעוניים של הקרן, הנקראים בשקיקה, מתובלים בביטוים פשוטים ואנלוגיות מעולם החקלאות שמעידות על שורשיו הכפריים. אבל כל זאת לא הפריע לקרן שבניהולו להשיג תשואה שנתית ממוצעת בת 16.21% במהלך העשור האחרון. בשנת 2000, כאשר ה-S&P500 ירד בכ-10%, הקרן הרוויחה 25.30%. בשלוש השנים 2003-2005 השיגה הקרן תשואה שנתית ממוצעת של 28.66%.

מולנקאמפ נחשב משקיע ערך בעל אופק השקעה ארוך טווח. אם התשואות בקרן מעידות על משהו, זה יהיה על כישוריו האדירים בבחירת מניות מאז נוסדה הקרן בשנת 1988. מולנקאמפ מתחיל את תהליך בחירת המניות בבחינת חברות בעלות יחס תשואה תחרותי על ההון העצמי (return on equity). יחס זה, המעיד על רווחיות ואיכות הניהול, משווה את רווחי החברה להשקעות בעלי המניות. היחס מחושב ע"י חילוק הרווח השנתי בהון העצמי (סך הנכסים בניכוי סך חובות והתחייבויות החברה). אם החברה מרוויחה 50$ מליון בשנה על הון עצמי בן 250$ מיליון, התשואה על ההון תהיה 20% (הממוצע בשוק הוא 14%). כדי לצמצם את המועמדות הוא מחפש בנוסף חברות בהן מכפיל הרווח נמוך מהתשואה על ההון. התשואה הממוצעת על ההון, במניות שנמצאות בתיק הקרן, עומדת על 23.5% עם מכפיל ממוצע בן 11.5%. המטרה של מולנקאמפ איננה לקנות את החברות הצומחות במהירות הגבוהה ביותר בשוק, אלא חברות טובות במחיר נמוך. בנוסף, תחלופת המניות בתיק הקרן הינה אחת מהנמוכות בשוק - מולנקאמפ עשוי להחזיק מניות קרוב לעשרים שנה. "כאשר אתה קונה חברה טובה במחיר טוב, אתה לא חייב למהר ולמכור אותה. אתה יכול להמשיך להחזיק אותה למשך זמן ארוך מספיק כדי לצמצם את החשיפה למס רווחי הון".

רון ברון (Ron Baron)

ברון ייסד את חברת Baron Capital Management ומנהל בקרן הנושאת שם זה. מאז הקמתה, בשנת 1992, השיגה הקרן תשואה שנתית ממוצעת בת 17.91%. בשנים 2003-2005 השיגה הקרן תשואה בת 34.76%, 42.35% ו-27.73% בהתאמה. 10,000$ שהושקעו בקרן בשנת 1992, היו טופחים לסך 100,000$ כיום.

הקרן של ברון, שהחלה דרכה כקרן גידור, מתמקדת בחברות קטנות ובינוניות וכוללת מספר מניות מועט יחסית (עובדה שגוררת סיכון וסיכוי גבוהים יותר). במשך כל שנות קיומה של הקרן ברון חיפש את החברות המובילות בשוק שלהן הנסחרות במחיר כזה שמגלם פוטנציאל תשואתי של 100% במסגרת אופק בן 3-5 שנים. טווח האחזקה של מניות בקרן הוא בן 4-5 שנים (אף שהקרן מחזיקה במספר מניות גם לפרקי זמן ארוכים בהרבה - 10 עד 15 שנים) ופילוסופיית ההשקעה היא קונטרריאנית. "אתה חייב להחזיק בדעה שונה מדעת הרוב כדי להצליח בשוק", ברון אומר, "אתה צריך להשתדל לקנות, כאשר אחרים משתדלים למכור". נתון חשוב נוסף הנבדק ע"י ברון הוא איכות ההנהלה. המלצה של ברון על מנהל מסויים, משולה בשוק לזכייה במדליית זהב אולימפית. דו"חותיו הרבעוניים, הכתובים בשפה פשוטה, גלויה וברורה, נחשבים למצויינים, עם פירוט מדוקדק של אחזקות הקרן ודיון על כל אחת ואחת מן האחזקות.

וולאס ווייץ (Wallace Weitz)

ווייץ מנהל מספר קרנות הנושאות את שמו. קרן Weitz Partners Value השיגה מאז יסודה בשנת 1983, תשואה שנתית ממוצעת בת 14.8%.

באומהה, נברסקה, פועלים לפחות שני משקיעי ערך מוצלחים. המפורסם מבינהם הוא כמובן וורן באפט הידוע כמשקיע הערך הטוב בהיסטוריה. השני, וולאס ווייץ, מפורסם פחות, אך זכאי לתשומת-לב לא פחותה מהראשון. הקרן שבראשתו הכתה את המדדים המובלים לאורך כל שנות ה-90 וממשיגה להצטיין בהשגת תשואות גם לאחר התנפצות בועת ההיי-טק. כיצד הוא משיג את התוצאות הטובות? וויץ, כמו באפט, עוקב אחר פילוסופיית ההשקעה הערכית של בנג'מין גראהם, הווי אומר התמקדות בערך פנימי לעומת ערך שוק ובתזרים מזומנים חופשי. עוד משנת 1973 ווייץ מחזיק בנתח גדול בחברתו של וורן באפט, ברקשייר הת'אווי, אותו קנה במחיר 300$. ברקשייר נסחרת כיום במחיר של כ-83,000$). תזרים חופשי מאפשר לחברה לרכוש עסקים נוספים, להרחיב קיימים, להפחית חובות, לרכוש בחזרה מניות ולחלק דיבידנדים. הייחוד של וויץ הוא התמחות בחברות המספקות שירותים, בניגוד לחברות התעשייה היצרניות.

שם הקרן: Weitz Partners Value

סימבול: WPVLX

פירוט אחזקות

קישור לדו"חות רבעוניים / שנתיים

ראיון מיולי 2007 עם ווייץ

* פתוחה למשקיעים זרים

וויליאם רואן (William Ruane)

רואן ז"ל (נפטר ממחלת הסרטן בתאריך 4/10/05), החשיב עצמו תלמידו של בנג'מין גראהם ומזוהה עם וורן באפט (רואן היה המנהל היחיד שבאפט המליץ עליו מעולם). בחייו ניהל את קרן Sequoia הנודעת יחד עם רוברט גולדפארב (Robert Goldfarb). מאז הקמתה בשנת 1970, השיגה הקרן תשואה שנתית ממוצעת בת 15.87%. אדם שהיה משקיע ב-S&P500 סך 10,000$ בשנת 1970, היה מקבל כ-400,000$ כיום. בקרן סקויה אותו אדם היה מקבל פי 4. מעל למיליון וחצי דולר על סכום של 10,000$.

אחוז גדול מהקרן (35% נכון לשנת 2005) מושקע בחברתו של וורן באפט, ברקשייר האת'ווי. משקיעים רבים רואים בדו"חות השנתיים של קרן סקויה כמחויבי-קריאה. דו"חות אלה מצפינים בקרבם לעיתים קרובות פנינים של ממש למשקיע הסקרן. בדומה לבאפט, קרן סקויה מתמחה באחזקת מספר מועט של חברות, בדר"כ בין 10 ל-20 מניות בסה"כ, ונחשבים מומחים גדולים בניתוח חברות קמעונאיות. הם מאמינים בחברות שלהם וכל בחירה של מניה מבוצעת לאחר ניתוח מעמיק ומהותי (בממוצע הקרן מחזיקה כל מניה במשך כ-12 שנים). אבל משקיע ערך אמיתי לא תמיד מוצא ערך בשוק. כמו שהדגיש לא פעם בנג'מין גראהם, "לעיתים אין מה למצוא לקנות בשוק ואז ההמלצה הטובה ביותר היא ללכת לים". רואן לא חושש לכן להחזיק בקרן נכסים במזומן כאשר הוא איננו מזהה ערך בשוק.

איאן קאמינג (Ian Cumming) / ג'וזף סטיינברג (Joseph Steinberg)

לוקדיה היא חברה השקעות ציבורית הנסחרת בבורסת ניו-יורק. החברה עוסקת בהשקעות בסקטורים שונים, כגון תקשורת, שירותי בריאות, בנקאות, נדל"ן ועוד. מאז 1987, שנת הקמתה, חברת ההשקעות השיגה תשואה שנתית ממוצעת של יותר מ-20%. מאותה שנה, הווי אומר לאורך כשני עשורים עלתה מניית החברה ב-33% בממוצע שנתי.

יו"ר החברה קאמינג מיישם אסטרטגיות השקעה ערכיות (value investing). חברות הנמצאות בתהליכי פירוק ובאנדרלמוסיה תמיד נראות רע בעיני רובם המוחלט של המשקיעים, אבל בעיני קאמינג הן תמיד שוות בדיקה ועיון מעמיק. קאמינג בנה לעצמו שם של אמן מומחה להשתלטויות ודיג שפלים. הוא רוכש חברות בעייתיות בדיסקאונט תמחירי, מחייה אותן ולאחר מכן מוכר ברווח. לוקדיה פועלת עפ"י המודלים של באפט ואפילו שיתפה פעולה עם ברשייר האת'ווי כאשר פעלה להציל שותפות בשם ברקאדיה בשנת 2001. נכון לשנת 2005, לוקדיה מחזיקה בכמות מזומנים אדירה בסך של 1.8 מיליארד דולר. במכתבו האחרון לבעלי המניות, סיפר קאמינג: "מכאיב לנו מאוד להחזיק כסף בבנק בריבית של 2%, אבל פילוסופיית ההשקעה שלנו הינה בעלת שני קטבים: או שאנחנו מוצאים הזדמנויות השקעה בעלות תשואה גבוהה, או שאנחנו שמים הכסף בבנק או מתחת למזרון".

וורן באפט (Warren Buffett) / צ'ארלי מאנגר (Charlie Munger)

וורן באפט לא צריך סניגורים. הוא נחשב לאיש השני הכי עשיר בתבל ולמשקיע המוערך והמוצלח ביותר בהיסטוריה. באפט מכהן כיו"ר חברת ההשקעות המדהימה Berkshire Hathaway. משקיע שהיה קונה מניות של החברה בשנה שבה באפט רכש אותה (1965) בסכום של 10,000$, היה שווה היום מעל 55,000,000$. פילוסופיית ההשקעה של באפט מתמקדת במשמעת חזקה, סבלנות וחיפוש ערך ונסמכת על אביו הרוחני - בנג'מין גראהם וחזונו של שותפו הותיק - צ'ארלי מאנגר.

קרנות גידור וקרנות פרטיות

ג'ואל גרינבלאט (Joel Greenblatt)

גרינבלאט הינו המייסד והמנהל לשעבר של קרן הגידור Gotham Capital. הקרן השיגה מאז יסודה בשנת 1985 תשואה שנתית ממוצעת בת כ-40%. אף שמדובר בקרן גידור סגורה, הוספתי אותה לדף זה משום ההזדמנות לעיין, לבחון וללמוד על אופן פעולתה ואחזקותיה של הקרן (קישור בצד ימין).

גישתו של גרינבלאט היא גישת השקעות ערכית, תוך פיתוח מומחיות מיוחדת למצבי ספין-אוף. בנוסף על היותו פרופסור מוערך באוניברסיטת קולומביה, גרינבלאט ידוע כמחברם של שני הספרים שהפכו לתנ"ך של אנשי קרנות הגידור. הוא מנסה למצוא חברות טובות וזולות באמצעות סינון פרמטרי ראשוני המשלב תשואה גבוהה על הון מושקע (ROIC), בצירוף מכפיל תאגידי (EV/EBIT) נמוך. המוניטין של גרינבלאט נבנה בעיקר עקב יכולת הניתוח המופלאה שלו לנרמל רווחים. תיק הקרן ממוקד מאוד - עם 5-8 חברות לכל היותר.

רוברט צ'פמן (Robert Chapman)

גישת ההשקעות האקטיביסטית של צ'פמן זיכתה אותו בתואר "אבי מכתבי ה-13D". אותם טפסים שמוגשים ל-SEC עם הגעה לאחזקה של 5% או יותר בחברה ציבורית, הפכו תחת ידי צ'פמן לאמצעי לחץ על דירקטוריונים ומנהלים כושלים. בנוסף על הדיווח הרגיל אותו יש להגיש במסגרת טפסי ה-13D, הנהיג צ'אפמן פרוצדורה לפיה הוא מצרף כנספח לטופס זה, את מכתבי הביקורת שלו לדירקטוריונים ולמנהלים. במכתבים אלו הוא פורס, בלשון הומוריסטית וסרקסטית יוצאת דופן בחריפותה, את משנתו השלמה ביחס להשקעה הנדונה, הביקורת שיש לו כלפי המנהלים בחברה וכיצד הוא רואה את הפתרון. לא הרבה ידוע על התשואות השנתיות של הקרן. מה שידוע הוא שכל קרבות ה-13D שלו ("Owner liberation campaigns" הוא מכנה אותם) השיגו רווח ממוצע של מעל ל-100% ושבשנת 2001, בשעה שמדד ה-S&P500 השיג תשואה שלילית של מינוס 13%, הקרן של צ'פמן השיגה תשואה של מעל 50%.

מכתביו השונים נקראים בשקיקה ע"י אלפי משקיעים אקטיביסטים בעולם קרנות הגידור. הראשון שבהם (חייב קריאה) "יצא לאור" במרץ שנת 2000 במסגרת המלחמה שניהל בעסקאות בעלי העניין ובנפוטיזם המשתק שפשטו בחברה APO שתומחרה בזמנו בדיסקאונט ענק לעומת נכסי הנדל"ן שהחזיקה. לאחריו הגיעו מכתבי ההמשך החריפים לא פחות (המלצת חרקירי ל-CEO למשל). בשנת 2004 הוא יצא לפגרת מסע ממושכת, אך בתחילת שנת 2006 חזר לפעולה "במלוא הכח" תוך התמקדות בחברת התוכנה הפיננסית קארקר (CANI). במכתב שצירף לטופס ה-13D הרלבנטי, כתב בין השאר למנהל קארקר: I have nightmares involving my choking down gourmet tuna sandwiches and uninformed, 'long-term' business judgments, both being served in abundant quantity by you and your Texas 'pardners'. כתיבתו אומנותו.

את צ'אפמן מחקים בהצלחה מספר אקטיביסטים נוספים הראויים להערכה ומעקב צמוד, דוגמת Dan Loeb מנהל קרן Third Point ובארי רוזנשטיין מנהל קרן Jana Partners.